החלטה בתיק ב"ש 7198/06

לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 20.11.06 לפיה שוחרר המשיב לחלופת מעצר, בתנאים שנקבעו בה.

הרקע

1.         בתפר בין פתיחת הדיון להקראת ההחלטה, הודיע ב"כ המבקשת כי בידיה מזכר מיום 10.10.06 לפיו המשיב ניסה להדיח את נאשם 1 בתיק העיקרי למתן עדות שקר, בקשר לאותו תיק.

בשלב זה הקראתי את החלטתי בעניין חלופת המעצר, אולם בגוף ההחלטה הוספתי כי המבקשת תוכל להגיש בקשה לעיון חוזר, או אז יוכל אף המשיב להתכונן בהתאם. פועל יוצא מכך שעיכבתי את ביצוע השחרור עד להכרעה בבקשה לעיון חוזר.

הבקשה

2.         בבקשה לעיון חוזר הסבירה המבקשת את הסיבה לאיחור בבקשה להתייחסות למזכר (שצורף לבקשה) שנכתב כבר ביום 10.10.06, היתה קיימת כבר בעת הדיון בקשה למעצר עד תום ההליכים. בקליפת אגוז, כך טענה:

"בתאריך 10.10.06, כתב שוטר מזכר המתעד שיחה שהתרחשה בתאי המעצר בבית המשפט המחוזי בין המשיב 1 לבין שותפו לאירוע - נאשם בת.פ. 2151/06 (מחוזי י-ם) המזכר מתעד שיחה הקשורה למהות כתב האישום. האירוע התרחש לאחר הגשת כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים והוכנס לתיק החקירה באיחור. המזכר התגלה בסוף השבוע שעבר תוך כדי הכנת התיק לדיון הוכחות והובא לידיעת הסנגורים ביום א' - 19.11.06".

אשר למסמך מציינת המבקשת כי תוכן המסמך מקים תשתית ראייתית לכאורה לביצוע עבירות של הדחה בחקירה או הדחה בעדות ושיבוש מהלכי משפט מצידו של משיב 1. תוכן המסמך מבסס את החשש לשיבוש מהלכי משפט מצידו של משיב 1.

דחיתי את הדיון בבקשה להיום, על מנת לדון בה אם אכן המבקשת תגיש בקשה לתיקון כתב האישום, ותכלול בו עבירה נוספת של הדחה בעדות לפי סעיף 246(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (הלן: "חוק העונשין"). המבקשת אכן הגישה היום את הבקשה, בה מייחסת היא למשיב (נאשם 1) אישום נוסף כדלקמן:

"בתאריך 10.10.06 בשעה 09:00 או בסמוך לכך, שהה נאשם 1 יחד עם חוסין כואזבה (להלן: "חוסין") בתא המעצר בבניין בית המשפט המחוזי בירושלים בשל דיון שהתקיים בעניינו של נאשם 1. נאשם 1 קרא לחוסין ששהה בתא סמוך ואמר לו לומר כי הוא נטל תרופות בזמן חקירתו והוא אינו זוכר דבר. נאשם 1 אף אמר לחוסין שיאמר כי הוא לא ישן אצלו אלא אצל בחור "בלונדיני גבוה". נאשם 1 הוסיף ואמר לחוסין שיאמר כי הוא אינו מכיר אותו ואמר לו לשנות את גרסתו בנוגע לאירועים הנוגעים לאישום הראשון.

במעשיו המתוארים לעיל, ניסה נאשם 1 להניע אדם שבהליך שיפוטי לא יעיד, או יעיד עדות שקר, או יחזור בו מעדות או מהודעה שמסר".

טענות המשיב

3.         ב"כ המשיב טוען כי המזכר הינו מ-10.10.06, והיה זמן רב לצורך הכללתו בחומר החקירה ולהביא אותו לידיעת בית המשפט. הצגתו בשלב בו עומד בית המשפט לקרוא את ההחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים, הינה קנטרנית.

מכל מקום, לטענתו, השיבוש כבר נעשה ויש לצפות פני עתיד.

כן טוען המשיב כי אין להעתר לבקשה, ומסתמך הוא על ב"ש (י-ם) 6280/06 (ת.פ. 2255/06) שם הנסיבות היו חמורות יותר והנאשם שוחרר לחלופת מעצר.

דיון

4.         אכן, המזכר הנדון היה בידי הפרקליטות טרם הדיון בבקשת המעצר ומתן ההחלטה בה. יחד עם זאת, לא מדובר במזכר שהוכן "לצורך" הדיון בבקשה או לקראתו. אני מקבל את טענת המבקשת כי היתה בנדון תקלה בתום לב.

לגופו של עניין, החלטתי בדבר השחרור לחלופת מעצר היתה לאור עמדת שני הצדדים כי ישנן ראיות לכאורה, וקיימת עילת מעצר.

לאור הנתונים ומכלול השיקולים, כמפורט בהחלטתי הנ"ל, סברתי שניתן לאיין את המסוכנות בתנאים שנקבעו. עובדה חדשה זו,  דהינו שהמשיב ניסה להדיח את נאשם 2 למתן עדות שקר מפרה איזון זה ומצביעה אכן על מסוכנותו, גם ובמיוחד לאור העובדה שהנאשם 2 שוחרר לחלופת מעצר.